כבר שנה כמעט שאני כותבת את הפוסט הזה... עכשיו לקראת הבחירות יש לי כותרת בשבילו. אתחיל מהסבר לגביה. ראש הממשלה שלנו (הזמני, הנאשם, וכולי), מואשם בעבירות למיניהן, ביניהן שוחד. אבל כשיורדים לפרטים, מקבלים תחושה שהוא קיבל כל מיני דברים, למשל סיגרים, או סיקור אוהד, ואז בתמורה, לא תמיד נתן משהו בחזרה. זה אפילו אמור לשמש אופציה לקו הגנה בסגנון "לא הסכמתי לשוחד, אנשים פשוט נותנים לי דברים". עכשיו הוא בקמפיין שטוען שאנחנו, ציבור הבוחרים, שקיבל ממנו חיסונים (זה הקמפיין, והנראטיב, כמובן לא המציאות), מחוייב גם לבחור בו. לא מזמן הפגנו ברחוב ונשים מבוגרות בצד הדרך אמרו, אבל החיסונים. אז מה שאני מציעה, זה שנעשה נתניהו, נתחסן, וניפרד ממנו. נאחל לו אריכות ימים ומשפט צדק. "להתראות, ותודה על החיסונים". החיסונים אולי הצילו אותי פיסית, אבל המחאה השנה הצילה אותי נפשית.
***
אני זוכרת שהיו בחירות, ואז פורים, ואז סגר. והקפדתי לענות על הסקר של ערן סגל אבל הכרזתי שאתקין את אפליקציית המגן כשיולי אדלשטיין ימלא את התפקיד שלו, יאפשר בחירת יו"ר חדש, יכבד פסיקת בג"צ, שלא יאמן שנזקקנו לה, כבר לא זוכרת בדיוק מתי הכרזתי את זה ובאיזה שלב. ואז גנץ, ועל זה כבר כתבתי פה, אבל איזה שבר לא נתפס, גנץ, לא האמנתי שזה קורה. בסופו של דבר לא התקנתי לא את המגן ולא את המגן 2.
אני זוכרת שהפגנו בסגר הראשון, במרחק שני מטר. אפילו חיבוק לאחי לא נתתי, נעמדתי מאחוריו, שמרנו על ריחוק חברתי. ואז היתה הפגנת העצמאים, המונית, אבל לא יכולתי להשאר שם. הקריאות על זה שהמחאה לא פוליטית מהבמה כל הזמן נשמעו לי כמו מתוך הספר 1984, צעקתי בכל הכוח ביבי הביתה והלכתי הביתה. ואז התברר שהשולמנים היו "משתפים", או לפחות העומד בראשם. לא זוכרת אם באותו הערב, אבל ראיתי ראיון עם אסף אמדורסקי.
הרבה היללו את המעשה של אמדורסקי ואותו (מאוד בצדק לדעתי, אנסה להסביר), היו שהקטינו את התרומה שלו להתעוררות הכללית, הוא השתמש בהמשך בביטויים לא קורקטיים (אולי אמר קוקסינל), שהיו מקובלים יותר פעם, ואת זה גם אני לא אהבתי, אבל העוצמה של מה שעשה היא בפשטות שלה. "אני לא משתפ, אתם אל תהיו משתפים" אמר בשיא הפשטות למראיינות שהקפידו על דף המסרים שקיבלו, שחששו לסטות, אבל הוא לא נתן להן לתמרן אותו לרגע.
לא אשכח את האומץ שלו, וזה היה בעיניי בהחלט אחד הרגעים שעזרו להסיר את כיסוי העיניים של רבים וטובים ונהדרים. המעצר של אמיר השכל. עקבתי אחרי פועלו עוד בימי מחאת היחידים. המעצר הזה הצליח להעמיד את כולנו על הרגליים, התייצבנו בבלפור, הבנו את כובד המשקל והאחריות. היו עוד רגעים חזקים וחשובים, זה קצת מתעתע, מתערבב בזכרונות מהתקופה המשונה הזו. שקמה שוורצמן. זוכרת אותה נואמת אצלי בטלגרם, מהרכב עם מושבי הבטיחות מאחוריה או בנוף שנראה כמו מושב. אור-לי ברלב הנהדרת שהכרתי כבר מהמחאה החברתית, הגיעה בשלה, חדה, לעבוד בשבילנו, שליחה אמיתית. אבל מה שקורה עכשיו קורה בזכות כולם, ולכל כך הרבה אנשים טובים מגיע קרדיט. והם גם לא מחפשים את הקרדיט הזה - פועלים יחד ולחוד למען עתיד והווה טובים יותר (ורוד!).
אני גאה בנו כשאנחנו ערים. כשאנחנו לא נותנים לפחד ולהפחדות לשלוט. לא מוכנים יותר לריב על פירורים כשבשלטון אנשים פשוט לא ראויים. מאחלת לנו מנהיגות ראויות, תקשורת שעושה את העבודה שלה, סוף למגיפה העולמית והתמודדות הולמת עם משבר האקלים שבדרך. לא ייאמן שבתקופה כזו הסכנה הגדולה יותר מהמגיפה היא השלטון.
כבר כתבתי כאן בעבר על הים, על דגלים שחורים, עכשיו הים שלנו התמלא זפת בגלל מה שהוא לכל הפחות רשלנות של השלטון אם לא הרבה מעבר לזה. עוד הכרזה שהכרזתי אחרי הסגר הראשון היתה שלא אתן שיסגרו לי שוב את הים שלי. ואז נזכרתי שקראתי בקיץ, בימי ההפוגה שלנו (שלא הוקדשה להיערכות, לכינון ממשלת קורונה, אלא לביצור המעמד של הנאשם ורק לכך!) על שצה"ל, המדינה, מעלימים עין ומאפשרים לפלסטינים לבקר בים דרך חור בגדר. פתאום הבנתי כמה מפונקת ומנותקת אני, כועסת על שבועות בלי ים, פה מעבר לגדר אנשים שנולדו למציאות הלא נסבלת הזו לא מבקרים בים בכלל. פתאום קיבלנו טעימה ממחסומים, זו המציאות שם, וזה לא עניין של תירוצים קטנים ואיזה קנס קטן, זה כל הזמן, זה בלתי נסבל!
***
"הפלנו ת'שלטון, נפיל גם ת'וילון (נפלת על הדור הלא נכון)", הוילון הזה מטריף אותי. אנחנו רוצים להפיל אותו, כדי לזרוק פרחים אל עבר מי שיגור בבית בבלפור. שיהיה ראוי לפרחים. שיחזיר אותם אל הציבור. זו החומת ברלין שלנו, דמיינו את הרגע, הוילון השחור, שמייצג את כל הדגלים השחורים שכבר יותר מעשור מתנופפים מעל ההתנהלות של המדינה, מוסר סוף סוף. זה אפשרי, זה בדרך אלינו, יקח כמה זמן שיקח, "המדינה שלנו - לא של נתניהו". הפרוטוקולים ייחשפו, כולם. האמת תצא לאור. נמשיך להילחם, לקחת חלק פעיל, אנחנו רוצים לחיות בדמוקרטיה.
עוד עשרה ימים, כולם יוצאים להצביע, כל אחת מאיתנו דג רקק אבל ביחד נעשה שינוי, גוש אחד - יחד ננצח!
