כולם מאוד מאוכזבים מיאיר לפיד בזמן האחרון אז קודם כל אציין שיש כמה דברים שהוא עושה נכון. שלפחות הוא נתן, למשל, מסיבת עיתונאים אמיתית. כזו שבה העיתונאים אשכרה שואלים שאלות, בלי לקבל את אישורו מראש, והוא עומד מולם ובשידור חי עונה. לא זוכרת מתי ראש הממשלה שלנו עשה כזה דבר בעשור האחרון, למעט פעם אחת ששיחק אותה "הדמוקרטיה היחידה" לכבוד הדוד מאמריקה, בביקור אובמה. וגם אז הוא בנה על זה שלא יעשו לו פאדיחות במעמד המכובד. להצטלם עם ילדי הגן ולהשתתף בארץ נהדרת הוא דווקא מצא זמן, אגב (שלא לדבר על הפוטואפ הנפלא במסוק מעל ללהבות בכרמל).
יש גם את העניין הזה של לתת מאה ימים של חסד לשר אוצר חדש, והוא באמת רק התחיל ללמוד את הנושא. אז אני אמנם לא מאוכזבת ממנו, אבל, במקרה הזה לא מגיע לו את מאה ימי החסד. הרי הוא לא עושה איזה משהו חדש שאולי יצליח אם רק ניתן לו הזדמנות. הוא מעביר בדיוק את התקציב של נתניהו, אולי עם שינויים קלים (ואף לרעה), שבעיקבות המחאה החברתית לא ניתן היה להעביר אותו ושמהסיבה הזו הלכנו לבחירות! והוא לומד את החומר, נשמע לגיטימי, לא? אז לא! כי שינוי בקיצבאות הילדים, למשל, לא לוקח שום זמן ללמוד לעומק (אגב, לחילונים יש גם ילדים, כן?), אבל מיסוי על עיזבון או שינויים במס חברות? לא, את זה יקח הרבה זמן לבחון!
אם כבר להיות מאוכזבים ממנו אז שיהיה מכך שהצטרף לממשלת נתניהו. אחרי הבחירות נשמעו קריאות של תמיכה בהצטרפות הזו ואפילו אכזבה מכך ששלי יחמיוביץ' בחרה שלא להצטרף. מה חשבו אותם אנשים? שאפשר לעשות משהו טוב בממשלה הזו? הדג מסריח מהראש ובמקרה הזה הראש הזה ממשיך לשחק משחקים, להיאחז בכיסא, ולרפד את כיסיו וכיסי חבריו. מה שהיה צריך לפיד לעשות הוא להיענות לקריאה של יחימוביץ' וגלאון ולנסות איתן להוות אלטרנטיבה לממשלה הקודמת והגרועה.
ולבסוף, אינני מאוכזבת מיאיר לפיד כי מעולם לא ציפיתי ממנו לדבר. לא הצבעתי עבורו, וכמו שכתבתי והסברתי כאן, בפוסט השני שלי, לפני קצת פחות משנה, לא הצטרפתי לאף אחת מההפגנות של פעיליו ולא ראיתי בהן חלק מהמהפכה, מהמחאה החברתית. כי בעוד המהפכה שלנו קוראת לאחד את הציבור ולהילחם ביחד על זכויותינו, שם היה מדובר בפילוג הציבור והסתה נגד שעיר לעזאזל תורן, במקרה הזה, החרדים. אז אני ממש לא מופתעת לראות שמי שנבחר על גלי המחאה, כביכול, ממש לא הבין את המהות שלה...
בשבת האחרונה חזרנו בהמונינו לרחוב. כולי תקווה שנוכל להתאחד, להתגבר על נסיונות הפילוג, ההפרד ומשול, שעלולים עוד להגיע בהמשך. אני בודאי לא מאוכזבת מכך שהפרצוף האמיתי של "מנהיגי המחאה" שנאמו ברחבת בית אריאלה בזמן שהפגנו בקרית הממשלה, נחשף ושחזרו לצעוד איתנו כל אותם המאוכזבים...
בתקופה האחרונה התקשיתי לפרסם פוסטים בבלוג, אני אם טריה וקשה לי למצוא את הזמן לבדוק את הניסוחים והעובדות. פשוט לא רציתי לצאת יאיר לפיד... (זה לא ברור לי, הרי יש לו אנשים שיכולים לעזור לו להימנע מהטעויות המטופשות האלה, מה הקטע?) אבל זה לא ממש משנה, אני דג רקק ויכולה להיפרד מכם ללא חשש ב: טוב, ביי.
יש גם את העניין הזה של לתת מאה ימים של חסד לשר אוצר חדש, והוא באמת רק התחיל ללמוד את הנושא. אז אני אמנם לא מאוכזבת ממנו, אבל, במקרה הזה לא מגיע לו את מאה ימי החסד. הרי הוא לא עושה איזה משהו חדש שאולי יצליח אם רק ניתן לו הזדמנות. הוא מעביר בדיוק את התקציב של נתניהו, אולי עם שינויים קלים (ואף לרעה), שבעיקבות המחאה החברתית לא ניתן היה להעביר אותו ושמהסיבה הזו הלכנו לבחירות! והוא לומד את החומר, נשמע לגיטימי, לא? אז לא! כי שינוי בקיצבאות הילדים, למשל, לא לוקח שום זמן ללמוד לעומק (אגב, לחילונים יש גם ילדים, כן?), אבל מיסוי על עיזבון או שינויים במס חברות? לא, את זה יקח הרבה זמן לבחון!
אם כבר להיות מאוכזבים ממנו אז שיהיה מכך שהצטרף לממשלת נתניהו. אחרי הבחירות נשמעו קריאות של תמיכה בהצטרפות הזו ואפילו אכזבה מכך ששלי יחמיוביץ' בחרה שלא להצטרף. מה חשבו אותם אנשים? שאפשר לעשות משהו טוב בממשלה הזו? הדג מסריח מהראש ובמקרה הזה הראש הזה ממשיך לשחק משחקים, להיאחז בכיסא, ולרפד את כיסיו וכיסי חבריו. מה שהיה צריך לפיד לעשות הוא להיענות לקריאה של יחימוביץ' וגלאון ולנסות איתן להוות אלטרנטיבה לממשלה הקודמת והגרועה.
ולבסוף, אינני מאוכזבת מיאיר לפיד כי מעולם לא ציפיתי ממנו לדבר. לא הצבעתי עבורו, וכמו שכתבתי והסברתי כאן, בפוסט השני שלי, לפני קצת פחות משנה, לא הצטרפתי לאף אחת מההפגנות של פעיליו ולא ראיתי בהן חלק מהמהפכה, מהמחאה החברתית. כי בעוד המהפכה שלנו קוראת לאחד את הציבור ולהילחם ביחד על זכויותינו, שם היה מדובר בפילוג הציבור והסתה נגד שעיר לעזאזל תורן, במקרה הזה, החרדים. אז אני ממש לא מופתעת לראות שמי שנבחר על גלי המחאה, כביכול, ממש לא הבין את המהות שלה...
בשבת האחרונה חזרנו בהמונינו לרחוב. כולי תקווה שנוכל להתאחד, להתגבר על נסיונות הפילוג, ההפרד ומשול, שעלולים עוד להגיע בהמשך. אני בודאי לא מאוכזבת מכך שהפרצוף האמיתי של "מנהיגי המחאה" שנאמו ברחבת בית אריאלה בזמן שהפגנו בקרית הממשלה, נחשף ושחזרו לצעוד איתנו כל אותם המאוכזבים...
בתקופה האחרונה התקשיתי לפרסם פוסטים בבלוג, אני אם טריה וקשה לי למצוא את הזמן לבדוק את הניסוחים והעובדות. פשוט לא רציתי לצאת יאיר לפיד... (זה לא ברור לי, הרי יש לו אנשים שיכולים לעזור לו להימנע מהטעויות המטופשות האלה, מה הקטע?) אבל זה לא ממש משנה, אני דג רקק ויכולה להיפרד מכם ללא חשש ב: טוב, ביי.
