אז אתחיל ישר ממה שרציתי לשתף, קטע מניקוי ראש, שצייץ בטוויטר נדב אייל (והגיע אלי דרך א' הנפלאה), שטען שקירשנבאום מעביר לו מסרים מן הקבר, לא פחות... וזה אכן מסר ראוי והולם לתקופה. זה חזק בהרבה רמות אבל עוזר להסביר את מה שביבי והמכונה המשומנת שלו, שכולה (לכאורה) מושחתת יודעים ובונים עליו, שכמעט בכל מצב ימשיכו להתיישר איתו. הרוב הדומם פה הוא די קונפורמיסט, לא קל לצאת נגד מה שבקונצנזוס. כמו שכשמשתייכים לאירגון כלשהו, כמה אפשר להיות הממורמר שמתלונן כל הזמן ולמה ככה ואני לא מסכים, זה לא הטיפוס המצליחן שרוב האזרחים מנסים להצטייר. אנחנו מנסים להיות חיוביים, ואלא אם כן נתקלים בעוול ממש בלתי נסבל (בעיניי מזמן נתקלנו בו בהקשר של ראש הממשלה, אבל מצד שני- עם הכיבוש ועוד עוולות כלפי הפליטים וכל המוחלשים בחברה- החושים שלנו נעשו כבר די כהים, אז לא מפתיע שקשה לשים לב), מחפשים דרך לעגל את הפינה שלו, לזרום עם הקומבינה, להמשיך הלאה, הן, אחרי הכל הכל בסדר, יהיה בסדר, סמוך עלי.
כנראה שחשוב לי לכתוב על זה דווקא עכשיו בגלל שעדיין, אפילו אחרי המלצות המשטרה שהתפרסמו השבוע, עוד נשמעים קולות של, אז מה? שגם בבראון-חברון היו המלצות משטרה, ושהוא טכנית לא חייב להתפטר, ושהוא חף מפשע עד שלא הוכח אחרת (זה אגב כמובן נכון, אבל לא מאפשר לו להשאר ראש ממשלה עד שתוכח חפותו), ושהוא לא המושחת היחיד (מבחינתי כולם לכלא עוד יום) ועוד כאלה דברים שגורמים לי לרצות למרוט שערות מראשי, או לצרוח (ומזל שיש הזדמנויות לכך ברחוב - ומתאפשר לי לצעוק שם ביבי הביתה ונבצרות עכשיו ועוד...)
למשך כמה רגעים, הסביר ח"כ דב חנין לקבוצה שניסתה להרים פרויקט יחד בקיץ 2012, אני ביניהם ועד היום זוכרת את מה שהוא גרם לי להבין, שהקונצנזוס כאן היה שחשוב לנו לדרוש צדק חברתי. הנס שהצליחה לייצר דפני ליף, ועוד רבים שהצטרפו אליה, הוא שהשיח פה, ההסכמה הקולקטיבית, התמלאו בשיח ערכי, נקי מאינטרסים, קומבינות, מזימות ומה שמנסים לדחוף לנו בכוח וכסף בעיתונים כמו ידיעות אחרונות ובחינמונים (תעמולה לא חוקית) כמו ישראל היום. ובמהלך 2017 הצליח מני נפתלי לחזור על הנס הזה בפתח תקוה, עם רבים שהצטרפו אליו, ביניהם מוחים פנסיונרים עשויים ללא חת.
לא הכל בסדר, הרבה דברים פה ממש ממש לא בסדר. בבקשה רק תודו בזה, הרשו לזה לחלחל אל הקונצנזוס שזה ממש ממש לא בסדר. שלא אכפת אם "אין לו אלטרנטיבה" (א. פככככ ב. כמו ארדואן ופוטין?), שגם אם את האינטרסים הקרים שלכם כרגע משרת יותר לשמור על יציבות ולהמשיך הלאה לשלם את המשכנתא המוגזמת ולהמשיך לבוא למילואים כשקוראים לכם ולעבוד שעות לא הגיוניות, אז למרות שאתם איכשהו מסתדרים, בבקשה נסו להודות לפחות בפני עצמכם שלא, זה לא בסדר, בכלל. כן, המשפט הדי ביקורתי הזה מופנה לאותה שכבת אוכלוסיה שבואו נודה גם אני אליה משתייכת. אנחנו פריווילגים מספיק להיות מסוגלים עוד לשרוד פה ולסתום את האף, אבל די, מתי תסכימו להודות שאפילו במחיר של קצת כאוס, הגיע הזמן לשכוח מהאינטרסים, לחשוב במונחים של ערכים, ולחלחל להבנה הקולקטיבית שאסור להמשיך ככה.
השבוע ניסיתי לצייץ בטוויטר את הקריקטורה הזו שצירפתי לפוסט מאוגוסט 2012 ולא הצלחתי (לא בטוחה עדיין למה, אבל אולי בעצם בזכות זה נזכרתי באופציה הזו של לתחזק בלוג?..). הוא צויר קודם, לקראת הבחירות ב2009 וכוון לא בהכרח לביבי אלא פוטנציאלית גם לברק, עוד ראש ממשלה כושל ששוב הציע את עצמו לציבור הישראלי, בבחירות שבהן ציפי לבני קיבלה יותר מנדטים מנתניהו (28 מול 27), אבל איכשהו האפשרות שהיא תקים ממשלה ולא הוא לא השתלבה בשיח, בקונצנזוס. לא שהצבעתי לה או בניתי עליה אבל זה היה עוד רגע שבו הבחנתי איך השליטה בשיח משפיעה יותר מהכרעות העם בקלפי, ובטח משפיעה על מה שיצביעו בהמשך בקלפי.
כל אחד מאיתנו הוא דג רקק, אך ביחד, כמו ששרנו הרבה בהפגנות, ביחד כולנו אור איתן. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. בואו נכיר בחושך, בואו נרשה שיהיה אפילו קצת יותר חשוך, כדי שכשיעלה השחר, יהיה זה יום חדש, יזרח האור. והעיקר, לא לפחד כלל. סילחו לי על ריבוי הקלישאות, וזה עשוי להעיד רק על כמה שהזמנים קשים, שבאמת באמת שלא הכל בסדר...
