יום חמישי, 8 באוגוסט 2024

איך אנחנו לא יודעים לדחות סיפוקים, דורשים את החטופים עכשיו, כשהם עוד בחיים

 איך אנחנו לא יודעים לדחות סיפוקים, דורשים את החטופים עכשיו, כשלפחות חלקם עוד בחיים.

כך בחר לצייר אותנו ברק חירום בנאום שאולי הוא רקח לבד, אולי עם יועצי השלטון, זה די מתחבר לנראטיב שהם מנסים לייצר.

ואנחנו, החילונים, אולי השמאלנים, המוחים? דורשים אותם עכשיו, "את כולם עכשיו! בעסקה עכשיו!", את המתים לקבורה, את החיים לשיקום, להציל אותם, להפסיק את הסבל שלהם ושל המשפחות במיידי, כל שניה חשובה.

למה הקריאה שלנו היא עכשיו? כי מולנו אלוף המיסמוסים, המריחות, את הכסף אולי עוד נצליח לדרוש שיחזיר בחלקו, את הזמן שגנב לנו לא נוכל כבר לקבל. שניים ואולי שלושה עשורים מחיי שהוא מושך בחוטי ההרס שלו, כמעט כל חיי הבוגרים. 

ועכשיו בהחלטה שקיבל לבד, כדיקטטור, ולא בצינורות שהיה אמור לפעול כראש ממשלת ישראל, עקף בקלות את שאריות הדמוקרטיה שניסינו להקים כאן, עכשיו את כולנו הוא שולח למקלטים, והוא מתחבא בבונקר אטומי של מקורב עשיר שבטח עמוס שמפניות ורודות וסיגרים. בטח לפעמים לוקח דקות לפתוח בקבוק חדש, להצית עוד סיגר, אבל הוא לא נהנתן, הוא לא שמאלן.

וגם שלום דרשנו עכשיו. ומאותן סיבות. ולא סתם בחרו ילד זעם לשיר יאללה, האנשים האלה עומדים עם הרגל על הצוואר שלנו ולא זזים, אז זה מה שנשיר, יאללה ונזעק עכשיו!




יום חמישי, 25 ביולי 2024

אין לו ארנק אבל

 אנחנו דורשים ממנו שיבצע עסקה, אבל מדובר באדם שהתרגל שלא לשלם אף מחיר אף פעם, לא חשוב מה קורה, הוא לא ישא בתוצאות, הוא לא יסכים שיהו עבורו איזשהן השלכות.

הוא לא יודע לשלם אף מחיר אף פעם, וגם אין לו ארנק.

דמיינו מישהו נכנס למסעדת יוקרה, מזמין פריטים, מעמיס אל צלחתו, סועד, לוגם, אבל בסוף הערב כשמגיע החשבון, הוא יודע שאין סיכוי שיהיה הוא זה שישלם. זה יכול להיות חבר או בנדוד, ושיהיה גם אף אחד מצידו. 

אין לו ארנק, יש לו תיקים, ואם תבואו בטענות אתם משעממים אותו. מה שהוא כן יודע זה להכנס לדיון. תגישו לו חשבון והוא יפצח במועדון דיבייט. ישא ויתן, רק בלי החלק של לתת. ישא נאום, ינחה, יורה, יתן הצהרה, ידליף לשופר בכיר. אבל לשלם מחיר, מה מה פתאום. הוא יקום וילך ויחזור אחרי כמה ערבים ושוב יזמין ושוב יאכל ואין לו שום כוונה להיות זה שמשלם שום מחיר אף פעם.

וככה צריך לחשוב על הנאום אתמול (גילוי נאות לא צפיתי), ואפילו בלי להכנס לנזק למדינה וההשפעות על הפוליטיקה האמריקאית וכולי, אבל זה מה שזה היה, נאום התנערות מאחריות בלי להציע פתרונות, "הכלב אכל לי את שיעורי הבית", דיבייט כדי לברוח מהשלכות כדי חלילה לא לשלם אף מחיר. נסיון לקבע נראטיב שקרי שהוא אינו כושל, ולרגעים נראה שזה יכול להצליח, לא יאמן.

ובו חיי החטופים שלנו תלויים עכשיו. פשוט טירוף, שפל ערכי מוסרי, בטחוני, כשל מתמשך עטוף בעטיפה עאלק נוצצת (האמת שאפילו לא).