אנחנו דורשים ממנו שיבצע עסקה, אבל מדובר באדם שהתרגל שלא לשלם אף מחיר אף פעם, לא חשוב מה קורה, הוא לא ישא בתוצאות, הוא לא יסכים שיהו עבורו איזשהן השלכות.
הוא לא יודע לשלם אף מחיר אף פעם, וגם אין לו ארנק.
דמיינו מישהו נכנס למסעדת יוקרה, מזמין פריטים, מעמיס אל צלחתו, סועד, לוגם, אבל בסוף הערב כשמגיע החשבון, הוא יודע שאין סיכוי שיהיה הוא זה שישלם. זה יכול להיות חבר או בנדוד, ושיהיה גם אף אחד מצידו.
אין לו ארנק, יש לו תיקים, ואם תבואו בטענות אתם משעממים אותו. מה שהוא כן יודע זה להכנס לדיון. תגישו לו חשבון והוא יפצח במועדון דיבייט. ישא ויתן, רק בלי החלק של לתת. ישא נאום, ינחה, יורה, יתן הצהרה, ידליף לשופר בכיר. אבל לשלם מחיר, מה מה פתאום. הוא יקום וילך ויחזור אחרי כמה ערבים ושוב יזמין ושוב יאכל ואין לו שום כוונה להיות זה שמשלם שום מחיר אף פעם.
וככה צריך לחשוב על הנאום אתמול (גילוי נאות לא צפיתי), ואפילו בלי להכנס לנזק למדינה וההשפעות על הפוליטיקה האמריקאית וכולי, אבל זה מה שזה היה, נאום התנערות מאחריות בלי להציע פתרונות, "הכלב אכל לי את שיעורי הבית", דיבייט כדי לברוח מהשלכות כדי חלילה לא לשלם אף מחיר. נסיון לקבע נראטיב שקרי שהוא אינו כושל, ולרגעים נראה שזה יכול להצליח, לא יאמן.
ובו חיי החטופים שלנו תלויים עכשיו. פשוט טירוף, שפל ערכי מוסרי, בטחוני, כשל מתמשך עטוף בעטיפה עאלק נוצצת (האמת שאפילו לא).
