אז
מה ששכחתי לספר לכם ומתגלה בפוסט השלישי הוא שאני לא יודעת לכתוב (כלומר
ממש ממש מתקשה בזה). אני מעדיפה בהרבה להתבטא בציור (או בנוסחאות מתמטיות)
וניסיתי לצייר גם קריקטורות כדי להביע את עמדותיי.
את
הקריקטורה הבאה ציירתי קצת לפני הבחירות האחרונות (מתישהו בפברואר 2009),
היא באותה מידה התיחסה גם לאהוד ברק, לאו דווקא לבנימין נתניהו. היא הביעה
את תחושותי לגבי המדינה ששוקלת לבחור שוב את ראשי הממשלה לשעבר הכושלים
ביותר שהיו לה.
 |
| "נכון שהוא שיקר ועשה לי רע אבל אני בכל זאת חושבת לתת לו עוד הזדמנות..." ורדה- "אני אומרת שאם את כזאת סמרטוט אז תחזרי אליו!" (לא בהכרח התיחס לביבי אלא גם לברק) |
ואז
הכרמל עלה בלהבות וראש הממשלה ראה בזה הזדמנות יחצ"נית, הצטלם לו על המסוק
ולי זה הרגיש שהוא משתין עלינו מהסופרטנקר בקשת. יצא טיפה בוטה, אני
יודעת, המדינה על הגב ופותחת רגליים וסופר-ביבי מחזיק את זרנוקו בין הרגליים.
מקוה שאף אחד לא ייפגע, ככה זה הרגיש לי באותו זמן.
 |
כאן התלבטתי מה לכתוב ובסוף השארתי ללא מילים. רעיון אחד היה "צלמו מהר, לפני שהאש נכבית!". מתנצלת שוב על הבוטות של זה...
|
ועכשיו
ציירתי משהו שאינו בוטה, שאינו מתוחכם כל כך, שהוא פשוט ממצה. ניסינו
להסביר לו, הוא אמר שהיה הראשון שחשב על זה. אמרנו לו, נכשלת, לך, הוא חזר
עם הסבר ארוך וחפר לנו ושיקר לנו. ביקשנו להתחיל מחדש, למען העתיד שלנו והוא נאחז
בכיסא ולא משחרר. אז עכשיו נגיד, בסדר ביבי, אתה צודק, אתה סבבה, זה בכלל
לא אתה, זה אנחנו! עכשיו תלך כבר?
 |
| "אוקיי, בסדר, אז זה לא אתה, זו אני!" . (אין לי סורק אז האיכות של כל התמונות די ירודה...) |
והערה לסיום- נכון הפוסט השני שלי, זה שעטפנו איתו דגי רקק? אז הוא חוזר להיות אקטואלי כמעט כל מוצ"ש מאז, ובמיוחד היום, דה ז'ה וו שכזה...
אבל מה אני יודעת, אני כולה דג רקק שהקריקטורות שלו לעולם לא יופיעו בעיתון אמיתי, כזה שאיתו אפשר לעטוף דגים אמיתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה